חיפוש
משרה
בארבע שנים בלבד הספיק אבי דדון, חשמלאי במחלקות הגבינות המלוחות, לצמוח מתפקיד חשמלאי שהתמקד ב"דברים פשוטים כמו החלפת נורות" עד לפרויקט דגל שעוסק בהתייעלות אנרגטית בשיתוף עם משרד האנרגיה. אם תשאלו אותו, הוא יספר שכבר אז, בתפקיד הכניסה שלו לארגון, הוא ידע שהוא רוצה לעסוק באתגרים גדולים יותר, וכשיש רצון, יש כנראה גם פרגון ותמיכה של הסביבה.
התחנה הבאה של אבי היתה טיפול בתקלות שוטפות ועבודות יזומות במחלקת הגבינות, ואחרי שהוכיח את עצמו גם שם, קיבל לידיו את הפרויקט המורכב של מעבר משק צוריאל לאתר הייצור בנתיבות. "אני זוכר שבמעבר של משק צוריאל כבר הצלחתי להשפיע על העבודה ולהטביע את החותם שלי. נסענו לצרפת להביא קו אוטומטי למפעל ועוד בביקור הערתי על כך שהוא לא עומד בסטנדרטים שאנחנו מחויבים להם בארץ, כך שמראש מנענו תקלות בכך שדרשנו שינויים ושדרוגים מהיצרן".
"אני לא אוהב לדרוך במקום", הוא מסביר, אבל דואג להסביר שהרצון שלו להתקדם לעולם לא בא על חשבון העבודה הנוכחית שהוא מבצע. "את התפקידים שמילאתי עד היום, אני לא יכול להגיד שמיציתי. הכל אצלנו זז ומתחדש ותמיד יש מה ללמוד בכל תפקיד, אבל כן רציתי להוכיח לעצמי שאני מסוגל לקבל עוד אחריות ולהתמודד עם אתגרים יותר מורכבים".
אבי הבין שהמערכת תמיד מחפשת כישרונות חדשים וכי תמיד יש מקום להתבלט. לדבריו, מי שיפגין אחריות וסטנדרט גבוה של עבודה, יקל על המנהלים את הבחירה ביום שיצטרכו אדם לתפקיד מורכב. "לדעתי קידום מתוך הארגון היא התפיסה הרווחת בכל הקבוצה, וזה דבר שמתאפשר רק כי נותנים לך את כל הכלים להצליח: ממנהלים שמזהים פוטנציאל ועוזרים להשתפר, דרך קולגות ועובדים וותיקים שאפשר ללמוד מהם וגם ספרות מקצועית מסודרת. גם אחרי הקידום, לא זורקים אותך למים, יש המון אורך רוח". היתר, כמו שאבי אומר, תלוי בעובד. "מי שמצליח זה מי שעובד. לא מספיק להיות מוכשר, אלא לעבוד קשה".
האתגרים שמעסיקים כיום את אבי הם התייעלות המפעל והמעבר המרתק למכשור חכם ואמצעי בקרה, והוא שואף להיכנס לעומק התהליכים שמצעידים את המפעל קדימה מבחינה טכנולוגית. מהצעירים שמתחילים למלא את שורות המפעל ועד הוותיקים שמתווים את הדרך, אבי משוכנע שאין הרבה ארגונים בשוק שמקדימים את טרה. "לא רק מקצועית – אלא גם אנושית וחברתית – יש כאן הון אנושי מטורף. אנשים משובחים שכיף לעבוד איתם, אנשים שמאתגרים אותך מדי יום".
לכל המשרות
מיכל ברנד התחילה את דרכה המקצועית בטרה לפני כ-8 שנים, כקניינית רכש, רחוק מתחום השיווק שבו היא עובדת היום כמנהלת מותג בכירה. תפקידיה השונים כקניינית היו מרתקים וכללו ממשקים עם משרדי הממשלה, ספקים בינלאומיים ומחלקות רבות בתוך הארגון. ובכל זאת, היא מודה, היא תמיד נמשכה ושאפה להגיע לתחום השיווק.
מחלקות שיווק נוטות אומנם להעדיף עובדים עם ניסיון בתחום, אך אחרי 4 שנים בארגון, נפתח עבור מיכל חלון הזדמנויות לעבוד כמנהלת מותג זוטרה. למרות שידעה שתצטרך להתחיל את הדרך המקצועית החדשה בתחתית הסולם, היא החליטה ללכת עם הלב ולקחה את ההזדמנות בשתי ידיים.
כאשת שיווק שגרה בלהבים שבדרום, מיכל מודעת לכך שהיא שייכת לקבוצת מיעוט. "אין הרבה אנשי שיווק כאן", היא מודה. "מה שיפה זה היכולת של טרה לקדם אנשים גם אם הם לא באים בהכרח מהרקע המסוים שהתפקיד דורש. קיבלתי הזדמנות שלא בכל חברה היו נותנים לי".
כפי שציפתה, היא נשבתה בקסמי המקצוע, אך עמדה מול פערי ידע רבים שהיה עליה להשלים. "זה עולם מופלא, שפותח המון דלתות לתחומי עניין חדשים, אבל מדובר בעבודה קשה, במיוחד אם הכל חדש לך. נדרשתי להמון למידה עצמית. לא פעם ולא פעמיים אמרו לי משהו שלא הבנתי והייתי צריכה לבדוק בגוגל במה מדובר ואז להחזיר תשובה", מיכל נזכרת. "אתה חייב לאתגר את עצמך, במיוחד אם אתה נחשף לעולם חדש. נכון, יש אנשים שתומכים בך, אבל תהיה חייב לפתוח דברים, לחקור ולהתעניין".
התפקיד הבא שאליו התקדמה היה ניהול המותג של יוגורט "מולר" המוכר, וכיום היא כבר מנהלת את שיווק תחום הגבינות של טרה. "שנה וחצי של ניהול מותג "מולר" שיכללו את יכולת קבלת החלטות שלי והוסיפו לי ידע בניהול תקציבים וקמפיינים", היא מספרת על התפתחות הכישורים שלה. את הקרדיט היא נותנת גם לטרה: "בעיני, חלק מהמחויבות של מנהל, הוא לדאוג לקידום העובד – לשאול איך מביאים אותו למקום טוב יותר מחר, ולא רק איך ממלאים את המשימה היום".
לצד השינוי הטכנולוגי המהיר בתהליכי הייצור, גם דרכי השיווק מתעדכנות, ומיכל – כחלק מצוות השיווק – מתעדכנת יחד איתן. טרה היא כמובן חלק מקבוצת החברה המרכזית וכך ידע מקצועי ועשייה של מחלקת השיווק של הקונצרן כולו, משרתים גם את אנשי השיווק של טרה – בין אם מדובר בכנסים או פעילויות אחרות. "בשנים האחרונות, למשל, הטלוויזיה מאבדת מכוחה מול המדיה הדיגיטלית, ואנחנו נהנינו מקורס מקיף בתחום שנתן לנו יכולות חדשות והרבה כלים וממשקים שמותאמים למציאות כמו שהיא היום".
"צעירים משתלבים היום הרבה יותר בקלות, הודות להתפתחות המשמעותית של המחלבה. נכנס ציוד חדש ונוצרות הזדמנויות להתברג בתפקידים מצוינים". דוד אליהו מנתיבות, שכבר עבר מספר תפקידים במפעל, הוא דוגמא מושלמת לניידות שקיימת בארגון עבור מי שרוצה לסלול לעצמו את הדרך.
ב-7 שנותיו בטרה הוא עבד בייצור גבינות ואחר כך בהפעלת מכונות, היה מהראשונים לעבוד עם המכשור החדש בחדרי הבקרה ואף ניהל משמרות כפסטרן. אחרי תפקיד נוסף כסגן מנהל אגף המילוי המונה כ-170 עובדים, מונה למנהל מחלקת אופקי"ם (חדרי הבקרה).
הקידום האחרון הוא משמעותי ולא מובן מאליו עבור עובד שהתחיל מרצפת הייצור. עם הצניעות הנדרשת, דוד יודע לומר שההשקעה הרבה שלו הולידה את המינוי, אך לא שוכח לתת קרדיט למנהלים ולמערכת שחיזקו אותו לאורך השנים. "טיפחו אותי, שמו לב אליי ודאגו לתת לי משובים שהבהירו לי איפה אני צריך להתחזק".
בסיס הידע הרחב של עובדי המפעל לא מורכב רק מהניהול האכפתי ומידע שעובר "מדור לדור", אלא גם מהכשרות מקצועיות שהולכות ומשתכללות ביחד עם החומר והאמצעים. "מכללת מפגשים' של קבוצת החברה המרכזית משמשת מרכז הדרכה שנע בין המפעלים ומעשיר את העובדים מקצועית, לצד קורסים נקודתיים אליהם ניתן לצאת אחת לכמה חודשים. דוד מנסה למנות את כולם, "יש לא מעט, ניהול ובטיחות, ניהול עובדים, גיוס, ראיון מבוסס כישורים ועוד ועוד".
בעתיד הקרוב דוד מתכנן אף להרחיב אופקים באקדמיה לצד העבודה בטרה. המטרה שלו היא להתפתח בתחומים שבהם עוסק כעת ולהביא כישורים חדשים לשיפור המפעל, "אני שוקל ללמוד בשנה הקרובה ומאמין שטרה תעזור לי לצאת ללימודים, בין אם בשילוב זמנים שנדרש עם העבודה ויכול להיות שגם במשאבים שנדרשים".
כשאנחנו מבקשים מדוד לבחור רגע או הישג שממנו שאב את הסיפוק הגדול ביותר, הוא משאיר את הדיבור המקצועי בצד ומדבר על הפיתוח האישי שלו כמנהל של אנשים: "אני חושב שבתפקיד הקודם שלי כמנהל הצלחתי, עם הזמן, להבחין יותר בקלות בעובדים שיש להם מצוקה או קושי. בשנה וחצי שמילאתי את התפקיד הזה הצלחתי לעשות הרבה למען אנשים ואני חושב שזה דבר נוסף שבנה אותי בארגון. ככה זה, כשאתה צומח מלמטה, אתה לא יכול לשכוח מה מניע את האנשים שתחתיך".