חיפוש
משרה
אחרי 10 שנים בחברה, אמיר מנהל את קו 8, הקו שמייצר מים בטעמים (נביעות +), אחרי שעבר דרך ארוכה שכללה כמות יוצאת דופן של תפקידי יצור ואחזקה שונים: הוא התחיל באריזה הידנית של בקבוקי 755 מ"ל וחצי ליטר, למד את מכונות המילוי ומכונת התוויות בקו 1, עבר לקווים 3 ו-7 והפעיל בשתיהן מכונות תוויות, חזר לקו 8 לעבודה בפילר, למד את חדר הסירופים, ניהל את קו 8, עבר למחלקת התחזוקה כמכונאי ואז חזר לנהל את הקו.
"אחרי כל אלה", הוא אומר בצניעות, "אני מרגיש שאני מכיר טוב את המפעל".
את המעברים הרבים בין תפקידים אמיר מייחס לקליטה מהירה, שבזכותה מנהליו הוסיפו לו עוד ועוד מכונות לארגז הכלים. "זה היה לי טוב כי העשרתי את הידע שלי", אמיר אומר, "אני כל הזמן רוצה ללמוד ולהכיר עוד דברים. כמנהל, אני גם יכול לגבות עובדים במקרה שמישהו חולה ואם יש תקלות, והרקע שלי כמכונאי עוזר כי לא תמיד צריך להיות תלוי באיש תחזוקה שיבוא ויציל את המצב".
בימים אלה נוסף לאמיר עוד לא מעט חומר לימודי, כשהקו שהוא מנהל עובר מטכניקת מילוי חם למילוי אספטי. "זה מעבר מתבניות חמות לתבניות קרות, לחומר גלם קל יותר וטמפרטורות אחרות של מילוי. זו מכונה שונה, סטריליות שונה ותהליך ארוך ומורכב יותר". תחתיו נמצאים כיום 7 עובדי קו, שהוא צפוי להדריך בטכנולוגיה החדשה שתיכנס. "אני כל הזמן דואג לפתח את העובדים", הוא מספר, "הם יודעים גם שאפשר לגשת אליי בכל בעיה ואני אסביר ואקל עליהם".
מלבד קליטה מהירה, כשאמיר נשאל מה התכונות שאפשרו לו להתקדם, הוא מדבר בעיקר על מסירות לתפקיד. "צריך להיות בנאדם שאכפת לו – כזה שכשהוא עושה טיפולים למכונה למשל, הוא עושה אותם כמו שצריך ומגדיל ראש". יש גם עדיפות לאדם שמגיע מתוך המערכת, הוא מוסיף. "הרבה יותר קל לעובד להתאקלם אם הוא לא מגיע מבחוץ". כשאמיר מוצא את התכונות הללו אצל העובדים שלו, הוא לא מהסס לתת להם הזדמנויות להתפתח, "עובד שקידמתי מתפקיד מפעיל פילר למפעיל חדר סירופ הופך בקרוב למנהל קו, עובד אחר עשה מסלול דומה ולאחרונה דיברתי עם המנהל שלי על עובד נוסף שזיהיתי אצלו פוטנציאל לניהול. מי שטוב ומראה יכולות ורצון, אני חושב שראוי לקדם אותו".
לצד הקו שלו שעובר מהפכה, במפעל נפתח קו חדש לבקבוקי ליטר וחצי של מים, שנבנה מהיסוד עם מכונות חדשות. התחושה מסביב, לפי אמיר, היא שיש צמיחה מתמשכת. "נכון להיום אנחנו מפעל מאוד מתפתח, שגדל ומתקדם. מרגישים את זה בצריכה של המים, שעולה משנה לשנה". בעתיד הוא רואה את עצמו נשאר במפעל, במקום שבעיניו לא רק דואג לו באופן אישי, אלא לכל האזור הגיאוגרפי שבו הוא ממוקם: "אני חושב שזה מפעל מאוד חשוב לאזור שלנו. מועסקים כאן אנשים מקריית שמונה, מרמת הגולן, בית ג'אן, ראש פינה, צפת וחצור, ועוד – באים לכאן מכל הצפון וגם מאזורים רחוקים יותר. זה עושה לי טוב לעבוד במקום שיש לו ערך מבחינת הסביבה".
שמעון התחיל את הדרך בחברה לפני כ-6 שנים בתור מלגזן ועובד בקווי הייצור, לאחר מכן קיבל אחריות על המחסן החיצוני בצומת כח ולפני כשנתיים הופקד על צוות המלגזנים ובקרי המלאי של המפעל כולו. "אני אחראי על סידור העבודה, משימות יומיות ושבועיות לכל אחד, אחריות על תעודות משלוח וטיפול בבעיות העולות מול הסניפים באתרים השונים. זה לא פשוט". בשנה הראשונה בתפקיד ניהל מעל 20 מלגזנים, ועם הצמיחה של המפעל נוסף לו אחראי משמרת שיחלוק איתו את משימות הניהול.
את התפקיד המורכב שמעון מודה שבהתחלה לא רצה לקחת. "אחרי שלוש שנים המנהל שלי ראה שיש לי יכולות עבודה בשטח, כמלגזן מסודר עם ראש גדול והציע לי את התפקיד, אבל מסיבות אישיות, עדיין לא הייתי מוכן להיכנס לזה", הוא נזכר. שמעון סירב והתפקיד אויש. כשהתפקיד הוצע לו שוב אחרי תקופה, שמעון כבר קפץ על ההזדמנות.
"הקודמים לפניי בתפקיד לא היו מלגזנים", הוא מסביר, "אחד היה איש קבע ואחד איש ייצור וכנראה שהיה להם קשה להתאקלם. כאחד שבא מהשטח, אני מכיר את הלחצים, הדרישות וההתקלות שקורות מעכשיו לעכשיו, ולכן אני גם יודע לנהל את זה. למי שלא מכיר הכל מקרוב, יהיה קשה להצליח ולא משנה כמה ילמד".
אך התאמה לתפקיד היא רק חלק מהסיפור. שמעון מספר שבפעם השלישית שהוצע לו התפקיד, הוא ידע שהוא צריך לקחת אותו בשתי ידיים, בין היתר מכיוון שהרגיש מלא תודה לחברה, שתמכה בו ובאשתו ברגעים קשים. "בעקבות הריונות לא תקינים, אשתי לא עבדה במשך למעלה משנה ונקלענו למצב רגשי וכלכלי לא פשוט. החברה נחלצה לעזרתנו ונתנה לנו את כל הכלים והמשאבים להמשיך בחיים שלנו ולחיות בצורה מכובדת. אני יכול להגיד שאם לא התמיכה של החברה סביר להניח שלא היינו עוברים את התקופה הזאת".