חיפוש
משרה
שלומי סילוק מסתובב בין מתקני הייצור 13 שנים כטכנאי ובשנים האחרונות כמנהל ועדיין מעיד על עצמו שלא סיים ללמוד. בכל זאת, הניסיון שצבר מספיק לנהל צוות במחלקת האנרגיה, עם נגיעה במגוון תחומים כגון לחץ אוויר (גבוה ונמוך), ייצור CO2, אספקת מים וטיפול בשפכים.
לפני שהצטרף למפעל התמחה שלומי בקירור תעשייתי, כספק שעבד דרך חברה פרטית. בשלב מסוים מאס בנסיעות הארוכות לאזור תל אביב וחיפש מקום יציב עם בטחון כלכלי, ואם אפשר, שיהיה דרומית – ולא צפונית- לגן יבנה, שם הוא גר עם משפחתו. "חיפשתי מקום עם אופק, ומן הסתם אני מרגיש שעשיתי החלטה טובה. דברים לא טובים לא מחזיקים 13 שנה".
בתחילת דרכו בקרלסברג עסק שלומי בקירור ועם השנים התמקצע ולמד עוד ועוד. תחום האחזקה הוא בלבה של מחלקת האנרגיה, שלדבריו של שלומי, היא בעצמה הלב של תהליך הייצור. "בלי אנרגיה אין קירור, אין מים, אין אוויר לפתוח ברזים. החשיבות של המתקנים והסיפוק שבעבודה נובעים מתהליך ייצור איכותי וללא תקלות, שכולם יוכלו לעבוד בשקט בזכותנו".
העובדים במחלקה של שלומי הם אנשי מקצוע, שתחומי המומחיות שלהם נעים מהבנה מכאנית ועד התמצאות בתִכנות הבקרה הממוחשבות של מתקני המפעל. בימים כתיקונם, כולם מגיעים מוקדם בבוקר לסיבוב ראשוני – כל טכנאי והמתקן שבאחריותו – ומשם להתעדכן במיילים על מה שאירע בלילה. מערכת "סייטק" לניהול אנרגיה היא המסך הבא והחשוב שיופיע, "הכל אוטומטי, וכל המתקנים מופיעים במערכת. בודקים שאין חריגות בפרמטרים ואז מתחיל היום".
שגרת היום, להוציא תקלות בלתי צפויות, כוללת טיפולים יומיים ותחזוקה שוטפת. במילים של שלומי, האחריות של הטכנאי משתרעת "מהניקיון ועד לתקלה הכי מסובכת". בסדרי הגודל של הייצור במבשלות, גם טכנולוגיה מצוינת לא יכולה להיות חפה מתקלות, ואלה הרגעים בהם עולים אתגרים מורכבים עוד יותר. "לחלק מהחריגות בגזרת הטיפול שלנו, יש השלכות משמעותיות על הייצור ואנחנו מקבלים הנחיות כיצד לפעול. לפעמים צריך לשבת ולחשוב איך יוצאים מהתקלות".
כאן חוזרת לתמונה מערכת הניטור, שהיא הכלי העיקרי לקבלת החלטות ומציאת פתרונות. "המדידים נותנים תמונה של הייצור, אבל לא את הפתרון", מסביר שלומי, "החוכמה שלנו היא לנתח ולאזן אם מה שנכנס למתקנים הוא מה שיוצא, אם יש עודף או חוסר. אלה דברים שמצריכים הבנה של שרשרת הזרימה של הייצור לכל אורכה ולא להסתפק בהבנה צרה של המתקנים שלנו. כטכנאי, יש פה טווח רחב מאוד של ידע".
התקלות הקריטיות, כפי ששלומי דואג לחדד, דורשות התייחסות מיידית. משמרת הטכנאים נגמרת בשלוש וחצי אחר הצהריים, ועד הבוקר הבא יאיישו את חדרי הבקרה שני כוננים – במשמרת הצהריים ומשמרת הלילה – לפי סבב בין הטכנאים. במרבית המקרים של תקלה אחרי שעות העבודה, מערכת תקולה תהנה מגיבוי או מטיפול של הכונן, אך במקרים קיצוניים בהם הכונן לא מכיר מקרוב מערכת ספציפית שהטיפול בה קריטי, תיתכן הקפצה של הטכנאי האמון עליה.
אז איך מקבלים את כל הכלים להצלחה במקצוע מורכב כזה? לפי שלומי, כניסה הדרגתית היא המפתח, לצד ליווי קבוע שבו אחד הוותיקים לוקח תחת כנפיו את העובד החדש. "בנוסף לליווי, המשימות מגיעות גם הן לאט לאט. יש משימות של תיקון תקלות, הכרת המערכת, למידת התהליכים וכמובן נהלי עבודה ובטיחות שבלעדיהם אנחנו לא זזים. לצד אלה, הרגולציה מחייבת רכישה של עוד כלים והכרה של עוד תקנות לפני שבכלל צוללים לעומק התהליך".
ביטחון מקצועי הוא דבר אחד, אבל שלומי מדגיש שהדבק שמחזיק את המפעל הוא הביטחון האישי והדאגה לאנשים. מתנאי העבודה, דרך חדר האוכל ועד לימי הכיף המשפחתיים, ההתייחסות היומית לעובד היא מה שעושה עבור שלומי את ההבדל. "כשעובדים פה הרבה זמן הדברים האלה לפעמים הופכים למובנים מעליהם", הוא אומר, "אבל אני מדבר עם אנשים מבחוץ, וכשמסתכלים למקומות אחרים מבינים כמה אווירה משפחתית זה דבר משמעותי".
אחרי שהעובד החדש רוכש בסיס מקצועי רחב מספיק מתחיל שלב של לימוד ברזולוציה עוד יותר גבוהה. "כל פעם לוקחים חלק מסוים", שלומי מתאר את הירידה הדקדקנית לפרטים, "מפרקים אותו מ-א' ועד ת', עד שהעובד מוכשר סופית ומכיר את המתקן". כאמור, שלומי מקפיד לומר שהידע שניתן לרכוש הוא אינסופי, וכי גם הוא מוסיף להתמקצע. "זה דינאמי, אין עמידה במקום ותמיד לומדים וכמובן שמגיעות מערכות חדשות שגם אותן צריך להכיר ולשלב. מעבר לזה, גם הוותיקים מקבלים הדרכות לשמירה על כשירות, יוצאים לקורסים וכו'. אין פה מישהו שאומר "זהו, אני יודע הכל'".
המחלקה עצמה, אף שהיא מחולקת לכמה תחומים, שוכנת באופן ספייס מאוחד לכל הטכנאים. חדר ראשי צוותים נמצא בסמוך ולכל טכנאי עמדה עם מחשב שמציג את נתוני המעקב הדרושים. החלל המשותף כמובן מוסיף לאווירה החברית במחלקה ולהווי, אך משמש גם מקום לשיתוף מידע מקצועי ולשימור הסטנדרטים הגבוהים שמחייבים את תחום האנרגיה.
"מה ששונה בעיסוק שלנו", שלומי מודה, "זה שפחות רואים אותנו, אנחנו במעטפת – מספקים מה שצריך דרך מדחסי האוויר ומתקן המים – ואם אנחנו לא מתפקדים כמו שצריך, אז שמים לב אלינו במיוחד. כל תקלה אצלנו תשפיע על הכל, לכן אנחנו חייבים להכיר הרבה פרטים, לחשוב בגדול ובעיקר לחשוב צעד אחד קדימה".
שלומי ממשיך ומתאר את הריבוי יוצא הדופן של ממשקי העבודה, מהמרכיבים השונים של שרשרת הייצור ועד לקבלנים, אנשי תפעול ועוד. "כדי להיות טכנאי טוב, אתה חייב להגיע עם ראש פתוח ורצון גדול ללמוד. לא להיות מקובע ולשאוף להשתפר ולהכיר עוד ועוד תחומים. להיות מקצוען".
דבר נוסף, אחרון ברשימה אך ראשון ללא ספק בסדר העדיפויות, הוא הבטיחות בעבודה. שלומי מדגיש שהמדיניות היא להחזיר את העובד הביתה בדיוק כמו שבא. "לא עושים שום דבר שמסכן את הטכנאי, גם אם זה עולה לנו בעצירה של הייצור. זאת הסיבה שאנחנו מחזיקים את ציוד הבטיחות הכי חדש ומקפידים לקיים ריענונים והדרכות. למעשה, כל שבוע אצלנו נפתח בשיחה ותדריך שכוללים דגשי בטיחות והיכרות עם שינויים צפויים, קבלנים שעובדים וכו'. כולם תמיד ערניים ומעודכנים".
כמנהל וכסמכות מקצועית, שלומי יודע שהדרך הטובה ביותר להביא עובד למיצוי הפוטנציאל האישי, היא לתת לו להרגיש שווה – ושווה ערך. מלבד הדרישות המקצועיות הוא מקפיד על שקיפות, מתוך אמונה ששם נמצא הבסיס למחויבות, "כשאני מקשיב לצרכים של העובדים שלי, כשאני נותן להם להרגיש שהם חלק מהמערכת ולא מקבלים מידע בדיעבד או כשליפה מהשרוול, הם מתחברים, נפתחים, ובאופן טבעי גם משתפרים".
סל ההטבות שלנו דינמי וסוגי ההטבות משתנים מעת לעת.